<h1>הרוקח סימן רצ"א</h1>
<h2>דף כה:</h2>
מעשה שאפו מצות בתנור בפסח ובא גוי והשליך עוגות חמץ בתנור ונאפה, אם נגע החמץ במצה אסור דדמי להא דאמר בפרק בתרא דע"ז (דף ס"ז) בפת חמה וחבית פתוחה דברי הכל אסור הכי נמי אוסר בנגיעתו, אבל אם לא נגע מותר דקיימא לן ריחא לאו מילתא היא דאמר בפרק בתרא דע"ז (דף ס"ו) ישראל בדגוי מותר דריחא לאו מלתא היא. והא דאמר רבא בפ' כ"ש גבי קטרת של עבודה זרה דאסורה ובסוכה בפ' לולב הגזול (דף ל"ז) דאמר רבא הדס של מצוה אסור להריח בה בפ' א' דע"ז (דף י"ב) מעוטרות כוורד והדס אסורות דמיהני מריחא, זהו דברים העומדים לריח אבל דברים שאין עומדים לריח מותר.
<h2>דף כו.</h2>
מעשה שאפו מצות בתנור בפסח ובא גוי והשליך עוגות חמץ בתנור ונאפה, אם נגע החמץ במצה אסור דדמי להא דאמר בפרק בתרא דע"ז (דף ס"ז) בפת חמה וחבית פתוחה דברי הכל אסור הכי נמי אוסר בנגיעתו, אבל אם לא נגע מותר דקיימא לן ריחא לאו מילתא היא דאמר בפרק בתרא דע"ז (דף ס"ו) ישראל בדגוי מותר דריחא לאו מלתא היא. והא דאמר רבא בפ' כ"ש גבי קטרת של עבודה זרה דאסורה ובסוכה בפ' לולב הגזול (דף ל"ז) דאמר רבא הדס של מצוה אסור להריח בה בפ' א' דע"ז (דף י"ב) מעוטרות כוורד והדס אסורות דמיהני מריחא, זהו דברים העומדים לריח אבל דברים שאין עומדים לריח מותר.
<h2>דף ל.</h2>
וששאלת עוף שנצלה או שנתבשל בפסח ונמצא בתוכו חטה כך דעתי נוטה שאותו העוף אסור באכילה ובהנאה שהחטה אוסרת ונאסרת דאמר רבא הילכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור כרב במשהו. ואיכא דמורה להיתירא מהא דתנן במשנה טהרות ומייתי לה בפרק בתרא דשבת (דף קנ"ה) בעוף כדי שתפול לאור ותשרף דברי רבי שמעון ר' יהודה בן בתירא אומר מעת לעת וסבירא ליה כי היכי דבשר המת מתעכל לא מטמא באהל, חטה נמי כי מתעכלא דמיא. ולא מסתברא וליתיה, חדא דלא ידיע מתי בלעה החטה, ותו מה עניין פסחים אצל אהלות אדיליף להיתירא מאהלות לילף מחמץ בפסח לאיסורא דתנן לא יסיק בו תנור וכירים פשיט' לא צריכא לר' יהודא דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה מ"ד בהדי דקא שרף ליתהני קמ"ל דאסור וכל שכן חטה זו שהיא בעין וחמץ גמור הוא דאוסרת ונאסרת. ועוד אין איסור בלוע מתבטל דג טמא שבלע דג טהור מותר באכילה דג טהור שבלע דג טמא אסור באכילה, אלמא באיסוריה קאי ואינו בטל הך חטה נמי לא בטלה וחמץ גמור הוא. ולא מיבעיא הא דמבשלא דאסיר' אלא אפי' חיטי קורדניתא דשרירן טפי כי שדיא מיא עליהון אסורין דאמר רב גידל המקדש מו' שעות ולמעלה בחיטי קורדניתא אין חוששין לקידושין. כל שכן דמטומאה לא גמרינן דהלכות טומאה הילכתא גמירי לה ולא גמרינן מינה ובפ' א' דסוטה נמי אמרי' שאני הלכות טומאה דהכי גמירא להו ור' שמעון הגיה כן. והא דאמרי' במנחות בפ' ר' ישמעאל (דף ס"ט) חטין שבגללי בקר ושעורים שבגללי בהמה חישב עליהם לאכילה אין מטמאין טומאת אוכלין לקטן לאכילה מטמאי' טומאת אוכלין ש"מ מהכא דאפילו מחשבה לא משויא להו אוכלא וכיון דלאו אוכל' הוא חמץ נמי לא הוי, וחטה זו איך נתחמצה שהרי לא במים נשרה וא"ת כשרחץ במים העוף משרק שרקי ונפלי ואין בהם להחמיץ החטה ושמנוני' העוף מי פירות ואין מחמיצין ועוד ליבדק בחטה שאם לא נתבקעה תהא מותרת דקי"ל כשמואל דאמר נתבקעו ממש ואפילו לדברי האוסר העוף הני מילי בפסח אבל אי משהי ליה לאחר הפסח מותר אפי' באכילה דקיימא לן לקמן חמץ שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כרבי שמעון. ותרנגולת שאכל' חלב ושחטוה ונמצא בקורקבן החלב יש לו לשמור למולגה כי תבלע בבשר התרנגולת החלב שהוא בעין ויסירו הקרקבן כי איסור הבלוע אינו בטל, כן החטה אם נתבשל בעוף או מלאוה בביצים ובה חטה אסור.
<h2>דף ל:</h2>
מעשה שחתכו בסכין שלא הוגעל ברותחין לפסח וחתכו בפסח בו כרישין ובשלוה בקדירה ואסרתי התבשיל והקדירה דדמי לקורט חלתית בפ' (ג') [ב'] דע"ז (דף ל"ט) דאסור דאגב חורפ' דחילתיתא הוי נותן טעם לשבח ואסור מאחר שהסכין של גוים הכא נמי מכח הכרישין נפלט החמץ בו. ואמרי' בפ' כל הבשר (דף קי"א) הילכתא צנון שחתכו בסכין שחתך בו בשר אסור לאוכלו בכותח אגב חורפיה דסילקא נמי אסור הרי מחמת חריפותיה נבלע בו וכן נבלע החמץ בכרישין ואסור התבשיל במשהו והקדירה שנתבשל בו, מאחר שהקדירה נאסרה לאחר הפסח לא יבשלו מינו עד יבשלו ג' תבשילין עדשים או פולים קודם שיבשלו מינו כדאמרי' בירושלמי בפסחים בפרק ואלו עוברין (ה"א) ר' ירמיה ור' שמואל בר רב יצחק אמר רב קדירה שבישל בה רותח אל יבשל בה מאותו המין לאחר הפסח הא ממין אחר מותר ובלבד לאחר ג' תבשילין, כשם שהוא מבטל על שאינו מינו כך יבטל על מינו מין מעורר את (שאינו) מינו לאיסור, פירוש שלשה תבשילין עניין הגעלה הוא הרי משמע כלי חרס שקיבל איסור חמץ בפסח שאסור לבשל באותה קדירה מצה עד שיבשל בה שלשה תבשילין וא"כ אז מותר שכבר התבשיל שאינו מינו נבלע בקדירה ושוב אין לחוש על פליטת מין במינו במשהו ודווקא תבשילין שאינו מינו ביטל הבליעה ולא הגעלה הרי מפני שאיסור בלע צריך לבשל בו קודם שיבשל בה מינו ג' תבשילין, אבל קדירות קודם הפסח בלעו היתירא על כן אחר הפסח מבשל אפי' מינו בהם. אבל יורות ומחבת יגעיל ומותרין. לחם בדלי מים חתיכה אחת חמץ ולא נודע כשלקחו מים מן הדלי אם היה בו חמץ או לא ובשלו בו והתרנו התבשיל. אך מים שבדלי נאסרו כי גוי שמביא מים שמא נתן בו אותה שעה החמץ. מעשה אירע שמלגו תרנגולת ערב פסח עם נוצתה ברותחים בקערה של חמץ והוא כלי שני ואסרוה לאכלה בפסח. בפ' דם חטאת (דף צ"ה) עירה לתוכה ע' בפ' כירה האילפס והקדירה שהעבירן מרותחין.
הא דאמר העידה תורה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם הני מילי באיסורא דאורייתא אבל בדרבנן לא דאמרי' בפרק בתרא דע"ז (דף ע"ד) דרש רבא נעוה ארתחוה והכי פי' של חרס ובשילהי תרומות ירושלמי תני ר' חלפתא בן שאול קדירה שבישל בה תרומה מגעילה ג' פעמים ברותחין ודי אמר ר' בא אין למידין ממנה לענין נבילה. חבית שהיה בו שכר ואחר כך נתנו בו יין אסור בשתייה בפסח שחמץ בפסח במשהו ששכר מכניסו לקיום בחבית על כן צריך הגעלה או עירוי ג' ימים ואם לא יערה או לא יגעיל נמצא פולט איסור חמצו ביין ואסור.
<h2>דף מ.</h2>
מעשה שאפו מצות בתנור בפסח ובא גוי והשליך עוגות חמץ בתנור ונאפה, אם נגע החמץ במצה אסור דדמי להא דאמר בפרק בתרא דע"ז (דף ס"ז) בפת חמה וחבית פתוחה דברי הכל אסור הכי נמי אוסר בנגיעתו, אבל אם לא נגע מותר דקיימא לן ריחא לאו מילתא היא דאמר בפרק בתרא דע"ז (דף ס"ו) ישראל בדגוי מותר דריחא לאו מלתא היא. והא דאמר רבא בפ' כ"ש גבי קטרת של עבודה זרה דאסורה ובסוכה בפ' לולב הגזול (דף ל"ז) דאמר רבא הדס של מצוה אסור להריח בה בפ' א' דע"ז (דף י"ב) מעוטרות כוורד והדס אסורות דמיהני מריחא, זהו דברים העומדים לריח אבל דברים שאין עומדים לריח מותר.
<h2>דף מח:</h2>
קי"ל כרבי מאיר כיון שהכסיפו פניו אסור דתנן וחכ"א זה וזה בין כקרני חגבים בין נתערבו סדקין האוכלו בכרת מדשנאו בלשון חכמים.
<h2>דף עו:</h2>
מעשה שאפו מצות בתנור בפסח ובא גוי והשליך עוגות חמץ בתנור ונאפה, אם נגע החמץ במצה אסור דדמי להא דאמר בפרק בתרא דע"ז (דף ס"ז) בפת חמה וחבית פתוחה דברי הכל אסור הכי נמי אוסר בנגיעתו, אבל אם לא נגע מותר דקיימא לן ריחא לאו מילתא היא דאמר בפרק בתרא דע"ז (דף ס"ו) ישראל בדגוי מותר דריחא לאו מלתא היא. והא דאמר רבא בפ' כ"ש גבי קטרת של עבודה זרה דאסורה ובסוכה בפ' לולב הגזול (דף ל"ז) דאמר רבא הדס של מצוה אסור להריח בה בפ' א' דע"ז (דף י"ב) מעוטרות כוורד והדס אסורות דמיהני מריחא, זהו דברים העומדים לריח אבל דברים שאין עומדים לריח מותר.
<h2>דף קיד.</h2>
במכילתא רבי יאשיה אומר ושמרתם את המצות אם באתה מצוה לידך עשה אותה מיד. וילכו ויעשו בני ישראל ליתן שכר להליכה ולעשייה. ומשארותם שירי מצה ומרור צרורות בשמלותם על שכמם שהיו ישראל מחבבין את המצות. האוכל מצה כהלכתה שבעה ימים כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית דכתיב מצות יאכל את שבעת הימים ימים אין כתי' כאן אלא שבעת הימים שבעה ימי בראשית. פסח נתן תחלה והוא ראש לרגלים. פסח במלוי פ"ה סמ"ך ח"ת בגימ' תרי"ג וכתיב ושמרתם את המצות קרי ביה את המצוות אל תחמיץ המצוה אם בא לידך עשה מיד. מרור על שם אורח חיים תוכחות מוסר. ד' כוסות על שם מסכה יינה והתורה מרובעת ד' מידות בתלמידין ד' מידות ביושבים לפני חכמים ד' ביד כל אחד מישראל. אמרי' בערכין למה לא הכשיר הקב"ה לפסח מן הבקר כי אם מן הכבשים ומן העזים לפי שטלה משמש בניסן לחמה בהשכמה ב' שעות הרי טלה שו"ר תאומי"ם סרטן ארי"ה בתולה משמשין ביום טש"ת סא"ב אבל מע"ק מאזני"ם עקרב קשת משמשין בלילה עד חצות ויהי בחצי הלילה ויי הכה כל בכור נמצא בתחילת מזל גדי היה מכת בכורות ויצאו בהשכמה הרי הגאולה במזל גדי ובמזל טלה. וכתיב ואתנה צאני צאן מרעיתי וכתיב ליל שמורים הוא ליי לילה המשומר ובא מששת ימי בראשית אין לי אלא לשעבר להבא מניין ת"ל הוא הלילה הזה ליי שמורים לכל בני ישראל לדורתם. יי זכרנו יברך יברך את בית ישראל יברך את בית אהרן יברך יראי יי הקטנים עם הגדולים ברוכים אתם ליי עושה שמים וארץ יהי שם יי מבורך מעתה ועד עולם ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה. באלו פסוקים שכת' בהם ברכה כל האותיות ונעלם פס"ח ד' יברך ד' כוסות לברכה.
